יעקב וקסלר (1912- 1995) נולד בלטביה למד אמנות באקדמיה עלה לארץ  ב 1933 והצטרף לקיבוץ עין החורש. אח"כ השתקע בחיפה, שם מצא קבוצת אמנים אליהם התחבר: יחיאל שמי, צבי מאירוביץ, אברהם נתון. היה מורה ואח"כ מנהל מכון אבני. הוא השתייך לקבוצת "אופקים חדשים". תחלה הושפע סגנונו מהאקספרסיוניזם הגרמני, בהמשך הדרך בהשפעת אופקים חדשים עבר למופשט. בציוריו יש מאפינים החוזרים על עצמם והמאפיינים אותו, הדמויות המוארכות על רקע נוף, הצבע סמיך והנוזלי המכסה שכבות צבע אחרות. המעבר בין הפיגורטיבי לאבסטרקטי היה הדרגתי ובשנות ה 60,  עסק רבות ביחסי צבע בד, בדים מודבקים, חקירת החומר במהותו הטהורה. לקראת שנות ה 70  המשיך בניסויים והגיע ליצירה הנקראת אנאגליפים, קונסטרוציות קינטיות, גופי מבנה צבעוניים, הניצפים בעזרת משקפים מיוחדים שהאמן העמיד רשות הצופה. הוא עסק באשליה אופטית הנוצרת מצורות גיאומטיות, ניסוייו מתקדמים ביותר לאמנות המקומית. לקראת סוף ימיו חזר לציור הפיגורטיבי שהזכיר סגנונו הישן. וכסלר נתפס כאמן בעל גוף עבודה מגוון, בסגנונות שונים המתפתחים בהתאם לתקופה.