שולה ליס – בתווך

עדי גרינפלד

שולה ליס, אמנית רב תחומית, משתמשת בבסיס יצירתה בטכניקה הקשורה לבדים ואמנות ה- Quilt (קויילט) , תוך התאמתה להבעה אישית מקורית. היא יוצרת בתווך שבין אמנות לאומנות, Art–Crafts, יצירתה כוללת אלמנטים של מסורת ארוכה של עבודות בד, אמנות נשים שנחשבה במהלך תולדות האמנות לפחותה ומינורית. אמנות זו קיבלה ניראות ומעמד, במיוחד בארה"ב החל מאמצע המאה העשרים, כאשר הצגתה עברה מהמקום הפרטי והקהילתי למרכז במות המוזיאונים[1].  

ההשפעות בין הקווילט - מעשה טלאים - לאמנות העכשווית הייתה לדעתי דו כיווניות, כאשר אמני (או יותר נכון אמניות) הקווילט עברו מהדוגמאות המסורתיות, לשילוב דימויים שהושפעו מתנועות האמנות האבסטרקטית, בשילובי הצבעים, ובפורמטים הגדולים, למשל כפי שקרה בתנועת ה-Quilts Crazy. לעומתם, אמנים השתמשו בקווילט כאובייקט סימבולי המסמל את המסורת והתרבות האמריקאית, למשל העבודה המפורסמת של רוברט ראושנברג, מיטה Bed)), 1955, המוצגת במוזיאון ה- Moma. ביצירתו זו משתמש האמן בשמיכת הקווילט שלו, לא במקרה בדוגמה המסורתית, הקווילט משמש כחפץ שאול מהעולם הפרטי הממשי אל יצירת האמנות, השילוב של כתמי צבע הניגרים מהחלק העליון של היצירה מחבר בין הציור לאינטימי ביותר ולאמן הפועל בתווך ביניהם.  

שולה ליס למדה והושפעה ממסורת הקווילט האמריקאית, בטכניקה וביצירה בפורמטים גדולים, בשילוב חומרים וצבעים בדומה ליצירות ה- Combined שאפיינו את תנועות האוונגרד בארה"ב בתחילה ובהמשך המאה העשרים, כמו האבסטרקט האקספרסיוניסטי וממשיכיו.  

אולם, נושאיה שאובים משורשיה הצומחים מעומק אדמת הארץ, מחיינו כאן, מאירועי חייה, מהשמח והטרגי, מהפרטי והציבורי.  

הבד הוא החומר הבסיסי ביצירתה של ליס, עיבודו נעשה תוך שילוב ציור, הדפס, פוטו מונטאז', תפירה במכונה ותפירה ידנית, ריקמה ביד ובמכונה, שזירת חוטים וחומרים שונים, בהם פריטי רדי מייד ( (ready made שהיא מנכסת ליצירתה, בהתאם לתכנים שהיא רוצה להביע.  

ליס יוצרת בסדרות, בתוך בדיה באים לידי ביטוי נושאים פרטיים וחברתיים כאחד, ביצירות היא מצפינה זכרונות אישיים, מקצתם עוסקים וחושפים גם כאב ושכול.

יצירות אחרות עוסקות בפוליטי, בהבעת עמדות לגבי סדר חברתי, בנושאי סביבה ומגדר, וכמי שגדלה במשק חקלאי, תוך קרבה לעבודת כפיים ולאדמה. רבות מיצירותיה עוסקות בהשפעות שינויי הזמן ובמשמעות חיינו כאן.

יצירות רבות שנעשו בנושאים שהוגדרו במסגרת תערוכות קבוצתיות, מומשו על ידי ליס תוך ביטוי אישי, מקורי, וחלקן זיכו אותה בפרסים.

הפורמטים הגדולים ושילובי הצבעים יוצרים נוכחות משמעותית בתוך חלל התצוגה, בתוך התערוכה כמו גם על קירות ביתה. מעבר לתחושת האינטימית שיוצר הבד כחומר בסיסי,  לגודל ולמרקם הנוצרים על ידי נפחיות שכבות הבד, החוטים והחומרים הנוספים הנארגים בתוך העבודה, ושאריות החומר המשאירות עקבותיהן על פני העבודה, מאפשרים זיהוי התהליך של עבודתה העמלנית, מוקפדת בפרטים, ומעבירים את מימד הזמן המשתקף ביצירה. נוכחות היצירה  מחלקת ומעצבת את החלל מחדש כיצירה פיסולית בפני עצמה.

יצירתה של ליס מורכבת מאלמנטים בהקשרים לשיח האמנותי העכשווי: ההשטחה וההפשטה הנוצרים מתוך גזירה והדבקה של חתיכות בד והדפס צילומים כפוטו מונטאז', שילוב הצבעים בקולאז' המדגיש ומעביר מצבי רוח מהאמנית אל הצופה. פריטי הרדי מייד משולבים כאלמנט מוחשי שהוצא מהקשרו הטבעי תוך פירוק והרכבה בהקשר חדש, המשמש לעיתים כרמז המוצפן בתוך הקומפוזיציה ומקבל משמעות סימבולית. במקרים אחרים, כמו בעבודות "וולקן"  הכוללות פריטים וחלקי מתכת, אותיות ומספרים משבלונות ישנות, הרדי מייד משמש בעצמו בסיס לעבודת תלת מימד.  

עבודות אלו מורכבות משאריות העזובה של מפעל שנסגר, שפעל, ועבדו בו אנשים, שפרנס  משפחות. הפסלים הדוממים, המורכבים משאריות חומרים שנעזבו ללא שימוש, יוצרים אסטטיקה כשל אנדרטה מפוארת לעסק חי שנדם.  

ביצירה שכנים (2011) מתארת ליס את התחושה האישית של בת מושבה חקלאית יקנעם (מושבה), הנמצאת בסמוך לקיבוץ (הזורע), עם כל המשמעויות החברתיות. על אף הקרבה הגיאוגרפית, שדה נושק לשדה, רצף הטבע והצמחייה לא תמיד גישרו בין הקהילות, והפערים שנפערו בין התושבים השכנים.  

מקורי במיוחד השימוש שעושה ליס במוך הנוצר במייבש כביסה. אם בתהליך של עבודות טקסטיל יש שילוב חוטים באריגה ותפירה, בבניה, הרי כאן יש ניסיון להיפוך באיסוף סיבי הבד שעברו ונעבדו בגלגלי המיכון של הקידמה, על ידי כביסה וייבוש במכונות. כביסת הבגדים – כמו התפירה,  עבודה נשית, סיזיפית, יומיומית, השוטפת את זכרון אותם רגעי חיים ממשיים שהוטבעו בכתמים ובריחות הגוף. הזכרון שהבגד נושא נשאר חבוי בתוך הסיבים המתקבצים יחד ויוצרים חומר חדש. ערבוב הסיבים הנושאים את צבעי הבדים, יוצרים מן לבד אפרורי, כמו אפור הנוצר מערבוב צבעים על פלטת ציור.

שולה ליס אוספת את החומר ויוצרת ממנו מהות חדשה. יש כאן מעבר לרעיון השמוש החוזר, במובן של מחזור ושימור החומר, ניסיון לשמירה על הקיים. בחומר הרך והשברירי שנאסף ניתן לראות ניסיון להחזיר אולי את גלגל  הזמן, להחזיר עטרה ליושנה. 

התערוכה בגלריה טל מציגה כארבעים עבודות המהוות חתך מייצג ממכלול יצירתה של ליס, עבודות שנוצרו החל משנת 1996 ועד היום, בשפה אמנותית ייחודית בתפירה, בקויילט ובשילוב בדים וחוטים, בציור ובעבודות תלת-מימד, המאפיינות את יצירתה של ליס בטכניקות השונות, בצורה ובתוכנים בהם היא עוסקת.