מבואה
ארבע אמניות, ציור, וידאו, מיצב

טניה בובנוב

הילי גרינפלד

צפיה דגני

טליה קרדו

התחלה, מבואה, יציאה מתוך חדרי השינה שלנו (חללי הסטודיו) לחלל מרווח יותר, חלל בו ארבעתנו יכולות להיפגש ולהזמין אליו גם אנשים אחרים. חלל של התהוות והתרחשות, אך עדיין מספיק מוגן ואינטימי כדי לתת לנו את האומץ להישאר כנות. כנות זו אינה אומרת, שעתה נחשוף את כל הסדינים שלנו, נפתח את כל הקופסאות הסודיות לחיטוט, אלא מאחורי מילה זו עומדת מאין הבטחה ל"משחק הוגן", בלי העמדת פנים, אלא יצירה מתוך חקר אמיתי ואישי של כל אחת ואחת לגבי מה שחשוב ומהותי עבורה, השאלות שלה, העקרונות שלה, ההשראה ולבסוף המחקר הוויזואלי שלה, שהוא המתווך דרכו היא מביאה את דבריה לעולם. תחושת הנוחות ומאין ביתיות שלנו האחת עם השנייה, היא זו המאפשרת את הכנות המדוברת. היציאה החשובה וההכרחית מאותו חדר שינה פרטי וקטן אל אוויר העולם כרוכה בקושי רב וסכנה ללכת לאיבוד, אך היא בלתי אפשרית כמעט בלעדי אותו חלל ביניים, מרחב מעבר בו המפגש הראשוני בין ארבעתנו מתרחש.

כל אחת היא פרסונה שחיה, עובדת ויוצרת עצמאית אצלה בסטודיו. אך אנו גם מודעות לכך כמה אנחנו זקוקות לאדם האחר, השונה, כדי לצמוח ולהתפתח, כדי לחוות, כדי להשפיע ולהיות מושפעות. תחילה, מוקסמות מהבבואה שלנו האחת בעיני השנייה. בהמשך, לומדות את הגבולות שלנו, את השוני, את נקודות הקונפליקט ונקודות ההשקה. מתוך המפגש והדיבור המשותף לאט ובזהירות מתהווה לו שדה/מרחב משותף שאנו למדות את התכונות והגבולות שלו. אנו משפיעות עליו ומעצבות אותו כל אחת מהכיוון שלה, מהרקע והתרבות שלה. המרחב עצמו משפיע, משנה ומעצב אותנו, בגבולות הקיום שלו, מזין וניזון מאיתנו.