תערוכה זו היא שלוב של שני אמנים, אשר יש להם למעשה הרבה מהמשותף, למרות שהם שונים לחלוטין. שניהם עוסקים בגוף האדם, או לשם דיוק יותר בגוף האשה, מהכרותי האישית עם שניהם, הם רשמים מצוינים, ושניהם מעבירים את רישמיהם אל הנושא המעובד על ידם, וכמובן כל אחד בדרכו שלו.
אתי, גם כשהיא נוגעת בארועים או בנופים וסביבה, הנושא המרכזי ואולי הבלעדי בו היא עוסקת בציוריה הוא גוף האדם- האשה. עתים גוף האדם השלם, עתים פרט זה או אחר בו היא מתמקדת, הצבעוניות עדינה מאד, ושיטת העבודה היא אמנם בשמן על נייר, אך בשקיפות רבה עד כדי כך שניתן לתאר אותה כאקוורלית. העבודה על נייר, מאפשרת לאתי שיטת עבודה מתפתחת. היא יודעת מהו גודל העבודה ההתחלתית, לעולם לא את גודלה הסופי, שכן היא מוסיפה ומדביקה ניירות לפי צורכים העבודה. עבודת השמן שלה היא עם מברשת יבשה ושכבת הצבע דקה מאד וכן אכן מתקבלת התחושה האקוורלית, דבר המחזק מאד את הרושם הרשומי, מעט פלקטי של העבודות. נקרת מאד השפעת ה- OLD MASTERS על אתי במשחק האור והצל על האובייקטים המצוירים. אין ספק ששיטת עבודתה ייחודית מאד ומעניינת.
עודד מציג הפעם עבודות פיסול, למרות היותו רשם וצייר טוב מאד. (בציוריו הוא מרבה לתאר גם נופים), אך באשר לעבודות הפיסול, יש בהן נגיעה מופלאה של קסם ורכות שמגלים עד כמה העבודה בעץ לא רק אהובה עליו אלא ממש בנשמתו. הוא מצליח להוציא מלוח עץ פשוט עבודת אמנות מלאת אגש וחושניות, שפשוט מדברת אל המתבונן, גם כשמדובר באבסטרקט.
יש בעבודותיו קו של מעוף, של קלות העמוק אל האדמה, המקום.
רעיה חן- אוצרת התערוכה
|
ראשי 
