קורמת עור
אני משתמשת בחומרים כדי להניח עליהם עוד מעצמי. יש עוד ניירות צילום, חומרי נייר ופיסות עץ המכילים חלקים ממני.
אם נתבונן על החלל שנמצא בין חלקי הגוף שלנו, נבחין כי יש לו צורה. מעניין להתבונן בחלל הזה ולראות כיצד הוא, החלל הריק הזה מגדיר את הגוף. כיצד האין מגדיר את היש. אני ממלאה את החלל. החלל מתמלא, קורם עור, קם לתחייה. בחלל המלא מתקיימים רצף והמשכיות בין רגל לרגל, בין יד לצדי הגוף, בין אצבע לאצבע.
הדמות לעתים נשארת שטוחה והצורה שהתהוותה בתוך החלל מקבלת נפח, תנועתיות, חיות וחיוניות.
מיקי צדיק