שמואל חרובי (בוקסר) (1897- 1965)

בן למשפחה מסורתית באוקראינה נשלח ללמוד אמנות באודסה שם הכיר  את בוריס שץ שארגן תערוכת אמנות של תלמידי בצלאל. הוא הוקסם מהרעיון הציוני והחליט לעלות לארץ. הוא למד בבצלאל מ 1914 והוא רק בן 17, הוא עבר את המחלקות השונות, התמחה במיוחד במיניאטורות ובציור פרחים. הוא נשאר בירושלים מתוך הכרה ולא הצטרף למוקד האמנות שהתפתח בתל-אביב. בשנת 1953 הגדיר חרובי את שליחותו האמנותית כך: "לצייר את הנוף הארצישראלי כפי שתיארתי לי אותו בדמיוני בהיותי רחוק ממנו".
חרובי זכה להכרה לאחר מותו בתערוכה שנערכה במשכן לאמנות עין-ערוד. בתערוכה נוספת בירושלים כתב גדעון עופרת על חרובי ותאר אותו כאחד מגדולי אמני ארץ ישראל. "כשהוא מצויד בקרטונים קטנים, נהג חרובי לשוטט בסביבות ירושלים וברחבי הארץ. היה מציב אותם על כן ציור ומצייר את הנוף בהינף אחד. לאחר מכן , בביתו, השתמש בציורים אלה כסקיצות, אם לציורי שמן גדולים ואם לציורים קטנים בצבעי מים. ...בתפיסת האור שלו, ניכרת השפעת הציירים כמו אנה טיכו ואבל פן, ז'אנר של "ריאליזם ירושלמי". כן ניכרת ביצירתו זיקה והשפעה של האימפרסיניזם הרוסי"..."חרובי, יצא למסעות יצירה שהולידו ציורי נוף פשוטים ותמימים מלאי שמש אור ופתיחות". חרובי אייר הוצאה חדשה של שירי רחל.