קרי החלה את צעדיה הראשונים בציור בגיל צעיר מאד כאשר למדה לצייר אצל שכן, צייר ידוע בקובלנץ שבגרמניה, וממנו ספגה את הבסיס האקדמי והמעשי כאחד. העלייה לארץ, נישואין, הקמת משפחה וגידול שלושת בנותיה, הרחיקו אותה מן הציור לתקופה מסוימת, שכן הקדישה לביתה את כל זמנה. משגדלו הבנות שבה קרי לאהבתה הגדולה - הציור. קרי שמאז ומעולם הייתה אדם שקט מאד, ואף נחבא אל הכלים, מצאה דרך להתבטאות באמנותה ושם נגלתה אישיותה הרבה והרגשית וכישרונה המיוחד.

האמנות ללא ספק הייתה בנשמתה בכל תחומי החיים, וכן בניתוב הבנות לתחומים השונים באמנות, מוזיקה, בלט ,שירה ואמנות פלסטית. כישוריה האמנותיים של אמא קרי התבטאו בהכנת תפאורות ותלבושות להצגות, ובבית היה ה "ארגז" הקסום, בו הוחבא אוסף התלבושות שקרי הכינה וילדי השכונה היו באים להתחפש ולהשתעשע בתחפושות. גם חיים האבא לקח חלק בנושאים אלו, כאשר עזר בביצוע טכני בצורות שונות.

 אורח החיים בבית שמידט התנהל כולו סביב האמנות בהשראתה של קרי. האופטימיות האופיינית כל כך לקרי, החיוביות והאמון מתבטאים בעבודתה של קרי בצבעוניות אופטימית וקו יפהפה, לא פעם יפה מאשר במציאות, רך וקסום. בעזרת האמנות יצרה קרי מן הגנה מסביבה, השבריריות האישית שלה כאילו דרשה הגנה, תמיכה ועידוד ואלו התבטאו בעבודותיה.

אין ספק כי אצל קרי אנו רואים הלכה למעשה את התרומה המופלאה של היצירתיות כגורם בונה לגוף ולנפש, ועד היום הזה היא מוסיפה ליצור ולצייר ואלו שומרים אותה מחוזקת בגופה ובנפשה. היא מרבה ללכת למופעי תרבות שונים ולא מדלגת על פסטיבל המחול בכרמיאל.

לנו לא נותר אלא לאחל לקרי להוסיף ולעסוק באמנות, ליצור ולצייר, לשמור על האופטימיות הנפלאה והצבעונית המקסימה והיד הקלה.

כה לחי!

רעיה חן