כשנכנסתי לביתה של מרגיט בפעם הראשונה , נשארתי פעורת  פה .

השימוש של מרגיט בחוט ומחט  , כמו  במכחול וצבע ;  הגודל והעוצמה של העבודות...

הטכניקה של סריגת כרושה החזירה אותי  אחורה  לימים שבהם כילדה קטנה ראיתי את סבתי יושבת וסורגת שעות על גבי שעות .

ויותר מכל  - ריגשה אותי  היכולת של מרגיט לקחת את הסריגה הפשוטה והיומיומית ולהפוך אותה למעשה אמנות .

את הילדה ועבודותיה אני מכירה מזה שנים , כאומנית העוסקת בתחום הקרמיקה החיבור שלי לעבודותיה היה מיידי .  תחושה של נגיעה באדמה . תחושה של נגיעה בשורשים .  נגיעה בחיים עצמם.

הילדה השכילה לפתח את טכניקת הסאגר לדרגת אומנות גבוהה המצליחה להפתיע אותי כל פעם מחדש .

המיוחד בתערוכה זו הוא דווקא המפגש בין החומרים השונים שמקורם מן הטבע.

בדיעבד , כשהתערוכה כבר מוצבת אפשר  לראות את עקבות הסיבים על גבי עבודותיה של הילדה , ואת הצורות העגולות של הכלים מהדהדות גם מתוך עבודותיה של מרגיט .

תודה לעדי וישראל על העשייה המשותפת ; לישראל שלוקח חלק פעיל בהצבת העבודות , בסבלנות פתיחות והקשבה לכל השיגעונות שלנו ,(אמרנו לו שהדלת בכניסה לחדר מפריעה והוא הוריד את הדלת). לעדי שמעורבת בתהליך תוך נתינת חופש פעולה מוחלט  ושנתגלתה כמעצבת כרזות .

אני שמחה על העבודה המשותפת עם אתי צ'כובר , זו הייתה חוויה בפני עצמה, ועם אביבית שאוהבת להישאר מאחורי הקלעים אבל לעשייתה אין תחליף.

זו ההזדמנות שלנו האומנים בכפר להכיר אחד את השני , לעבוד בשיתוף פעולה, ולומר אמירה .